<h1>יבין שמועה לרשב"ץ פ"ב</h1>
<h2>דף יא:</h2>
ולמדנו מכאן שהולכין בכל הטריפות בספקן להחמיר בכל ספקא דאוריית' בין בספק דרוסה בין בספק נקוב' או פסוק' ושאר טריפו' שמנו חכמי' והרמב"ם ז"ל כת' בפ"ה מהלכות שחיטה שאין הולכין בספק טריפה להחמיר אלא בדרוסה שהיא בפירוש בתורה. אבל בשאר טריפות יש בהם ספק שהולכים בהם להקל לפי שאינן אלא מהלכה למשה מסיני ואין דבריו מתישבין על הלב שנרא' שהוא סותר דברי עצמו שכתב בהל' מאכלות אסורות שכלם הם בכלל ובשר בשדה טריפה. ואפי' יהיה כדבריו שאינן אלא הלכה למשה מסיני. הולכין בספקן להחמיר כדברי' שהם מן התורה אע"פי שהרב ז"ל אין כן דעתו בהרבה מקומות שכתב כן. וכבר הגיה עליו הר"ם הכהן ז"ל בכאן וכן כתבו הרמב"ן ז"ל בספר המצו' שלו וגם הוא כתב בהלכו' טומאת מת שטומאת עצם כשעורה שהיא הלכ' שהיא דין תור' ולא דברי סופרים וכן כתב בפי' המשנה במסכת כלים פרק שבעה עשר. ועוד שהרי בדרוסה אנו הולכין בקצת מקומות להקל אע"פי שאמרו [נ"ג ע"ב] חוששין לספק דרוסה שהרי אמרו בפ' אלו טריפות [שם] ספק קניא ספק שונרא אימא קני' הרי שבספק דרוסה הולכין ג"כ להקל. ברם נראין דברי רבינו יונה ז"ל שבכל הטרפות הולכין בספקן להחמיר ואם מצינו שנשמטה גף העוף או נשברה רגלו מן הארכובה ולמעלה ואין ידוע אם קוד' שחיטה או אחר שחיטה דאזלינן לחומרא ומביא ראי' לזה מדאמרי' בפ' השוחט [כ"ח ע"א] שחט את הושט ונמצא' גרגרת שמוט ואינו יודע אם קודם שחיטה נשמטה אם לאחר שחיט' נשמטה זה היה מעשה ואמרו כל ספק בשחיטה פסולה. ואומר הרב ז"ל דה"ה לשאר ספקות שבטריפות והביא ראיה מדאמרינן בפרק אלו טריפות [נ"א ע"א] ההוא אימרתא דהות בי רחבוניא דהוה משדרא כרע' בתריית' א"ר יימר ההיא שגרונא נקטה מתקיף לה רבינא ודילמא חוט השדרה אפסיק (ארעא) [אלמא] מדאתקיף עליה רבינא הכי ש"מ דכל היכא דאיתיליד ריעותא לחומרא אזלינן ואף על גב דפסיק תלמודא התם כרב יימר הא קאמרי טעמ' התם משו' דשגרונ' שכיח חוט השדרה לא שכיח אלמא אי תרווייהו שכיחי או תרוווייהו לא שכיחי לחומרא תלינן והא דאמרינן התם ספק כלבא ספק שונרא אימא כלבא ספק קניא ספק שונרא אימא קניא התם היינו טעמא משום דלא שכיח שונרא דדריס ותדע לך דהא (ד)קייל"ן דחוששין לספק דרוסה אלמא היכא דתלינן לקולא כגון ספק כלבא ספק שונרא טעמא דמילתא משום דמסתבר טפי למתלי בהיתרא ואע"ג דאמרי' בפ' אלו טריפות [מ"ט ע"א] אינקיבת לה ריא' היכא דמשמש' יד' דטבחא כשרה דהא תלינן בזאב אלמא בספק טריפות לקולא תלינן שאני התם שיש לפנינו דבר לתלות בו להיתר ואין דבר לתלות בו לאיסור הילכך אם דרסו העוף שאפשר שנשמטה גפו מחמת כך תלינן להקל.
